<h1>ארחות חיים דין משקולות ומדות סימן ב'</h1>
<h2>דף פח:</h2>
המוכר חייב להכריע ללוקח בשעה ששוקל לו וכמה בלח אחד למאה וביבש אחד לארבע מאות כיצד מכר לו עשרה ליטרא לח נותן לו גירומין אחד מעשרה בליטרא ואם מכר לו עשרים ליטרא ביבש נותן לו אחר מעשרים בליטרא וכן לפי חשבון זה בין רב [בין] מעט. בד"א במקום שנהגו למכור עין בעין אבל במקום שנהגו להכריע חייב להכריע טפח.
<h2>דף פט.</h2>
היה שוקל לו עשרה [ליטרים לא יאמר לו שקול אחת אחת והכרע אלא שוקל לו עשרה] בבת אחת והכרעה אחת לכלן. המבקש לשקול שלשה רביעי ליטרא נותן ליטרא בכף מאזנים והבשר ורביע ליטרא בכף שניה שאם אתה אומר נותן חצי ליטרא ורביע ליטרא בכף מאזנים שמא יפול רביע ליטרא ואין הלוקח רואהו.
מוכרי עששיות של ברזל וכיוצא בהן צריך להיות חוט המאזנים שאוחז השוקל בידו תלוי באויר ג' טפחים וגבוהים מן הארץ ג' טפחים ואורך קנה המאזנים ואורך החוטין י"ב טפחים. מאזנים של מוכרי צמר ושל מוכרי זכוכית יהיה אורך החוט שהן תלויין בו שני טפחים וגבוהים מן הארץ שני טפחים ואורך הקנה ואורך החוט ט' טפחים. מאזנים של חנוני ושל בעל הבית יהיה אורך החוט שהן תלויין בו טפח וגבוהין מן הארץ טפח ואורך הקנה ואורך החוטין ששה טפחים. החוט שתולין בו הפלס וכן חוט המאזנים של זהב ושל מוכרי ארגמן ארכו ג' אצבעות וגבהן מן הארץ שלש אצבעות ואורך הפלס ואורך השלשלאות שלו כפי מה שהוא רוצה.
<h2>דף פט:</h2>
אין עושין משקולות לא של ברזל ולא של עופרת ולא שאר מיני מתכות כלן מפני שמעלין חלודה ומתחסרין אבל עושין של צחיח סלע ושל זכוכית וכיוצא בהן. אין עושין את המחק לא של דלעת מפני שהוא מיקל ולא של מתכת מפני שהוא מכביד אבל עושהו של זית של אגוזים ושל שקמה ושל אשכרוע בוייש (ב"ל) [בלע"ז] וכיוצא בהן. אין עושין את המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר. ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחיתו ללוקח ולא מעט מעט מפני שמפחיתו (ללוקח) [למוכר].
אין טומנין את המשקולות במלח כדי שיפחיתו והרשב"ם פירש מפני שמכבידו וכן נמי פירש ה"ר יהונתן הכהן ז"ל. ולא ירתיח במדת הלח בעת שמודד ואפילו היתה קטנה ביותר שהרי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא שנאמר ובמשורה והיא מדה קטנה אחד מל"ג בלוג.
